<h1>העיטור אות כ' כתובה</h1>
<h2>דף פז:</h2>
גרסינן בפרק נערה שנתפתתה (מ"ג:) אמר רב יהודה אמר רב בת הנזונית מן האחין מעשה ידיה לעצמה אמר רב כהנא מאי טעמא דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו וכן הלכתא. אבל בחיי האב מעשה ידיה לאב דאמר רב יהודה אמר רב (כתובות מ':) מנין שמעשה הבת לאביה שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה וכו'. ומסתברא דוקא בת מעשה ידיה לאביה בנזונית [והעדפה בשאינה נזונית ואפילו על ידי הדחק] אבל מעשה ידי הבן אף על פי שסמוך על שולחן אביו הרי הוא כמעשה הבת משבגרה דשוב אין לאביה רשות בה אף על פי שסמוכה על שולחן אביה ומציאה דאתיא מעלמא ולית ליה צערא דגופא לאביו כדתנן (ב"מ י"ב.) מציאת קטן לאביו. וקימא לן אפילו גדול וסמוך על שולחן אביו זהו קטן. אבל מידי דאית ליה צערא דגופיה וטרח ביה לא כדגרסינן בהחובל (ב"ק פ"ז:) כי קפיד מידי דחסר ממונא אבל מידי דלא חסר ממונא לא קפיד. וגרסינן התם החובל בבנו גדול יתן לו מיד בבנו קטן יעשה לו סגולה בבנות הקטנות פטור ולא עוד אלא אפילו אחרים שחבלו בהן חייבין לתת לאביהן ואוקימנא הכא נמי בשבת שמע מינה דשבת דבנות נזונות לאב אבל שבת דבנים לעצמן כדקתני בנו גדול יתן לו מיד. ושבת מעשה ידיה הוא דאיכא בין בנים לבנות אבל בחבלות שוין. ואסיקנא דמוקים לה בשאין סמוכין שמע מינה דהעדפה דמזונות דבנות הקטנות לאב דבנים הקטנים לעצמן דבבנו לא זכי ליה רחמנא כלל. וכי היכי דבנות משבגרו מעשה ידיהן שלהן לעולם אף הבנים נמי מעשה ידיהם שלהם לעולם [וכל האומר מעשה ידי הבן כמעשה ידי הבת לאב אינו אלא טועה]. והא דגרסינן בפרק השוכר (ב"מ צ"ג.) אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים ומוקמינן לה (צ"ב:) במעלה להן מזונות ופרכינן אי הכי בניו ובנותיו נמי נקוץ להו דמשמע שכר פעולתן לאב אית דמפרשי הא קא משני התם צערייהו לא זכי ליה רחמנא דלא תקינו חכמים תחת מזונות אלא מציאה דלא קא מצער גופיה אבל טרחם כעין חבלה הוא ולא זכי ליה רחמנא אף על גב דסמוכין על שולחן אביהן. ומסתברא דמה שאוכלין מן התורה יותר על שכרן הרי הוא כמציאה דאתי מעלמא שהוא לאב ומשום הכי מקשינן וליקוץ להו ומשני צערא דבניו ובנותיו הקטנים לא זכי ליה רחמנא שרואין ואינן אוכלין והוה ליה מילתא דאית להו צערא דגופייהו ולעצמן. ובנוסחא עתיקא דילן לא גרסינן בניו ובנותיו והכי גרסינן אי הכי השתא נמי ניקוץ צערא לא זכי ליה רחמנא.
<h2>דף פט.</h2>
וכל מה שכתב בכתובה הן נכסי צאן ברזל כדמוכח פרק החובל (ב"ק פ"ט.) גבי (מציאה) [מעידין אנו] באיש פלני שנתן לה כתובה וכו' ומסקנא אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צאן ברזל שמע מינה שכתובה נכסי צאן ברזל היא ואם מתו או פחתו פחתו לו ואפילו בכחישות וביתרות דמי נמי כדדייק רב אלפס מההיא (יבמות ס"ו.) דכהן ששם פרה מישראל ואם הותירו או הוקרו הוקרו לו. וכל שכן אם הוציא בהן הוצאות ששמין לו וידו על העליונה.
